Nothing was ever thrown away and everything could be use to make something else.
{Old thing}
Recycled bicycle chains.
{New upcycled thing}
"Unchained" - an endless collection of dogs sculptures. Each one has its own unique enchanting body language and facial expression, and a different virtuosic use of the raw material.
{A personal note}
While having our conversation Nirit's calm vibes and her stories have stunned me to the chair. She is the impossible combination between passion and meditation, between pure and dirt, and between a white gown and a bicycle chain full of grease.
מי: האמניתניריתלבב. מקצועישן: מעצבת שמלות כלה. דפוס חשיבה ישן, שלקחה מהבית: שום דבר לא נזרק וכל דבר יכול לשמש למשהו אחר. משהו ישן: שרשראות אופניים ממוחזרות. משהו חדש: אוסף פסלים אין סופי של כלבים. לכל אחד מהם יש שפת גוף והבעת פנים ייחודית, ובכל אחד נעשה שימוש וירטואוזי אחר בשרשראות האופניים. בנימה אישית: בזמן הפגישה, האנרגיה המרגיעה של נירית וסיפוריה ריתקו אותי לכסא. היא השילוב הבלתי אפשרי של תשוקה ומדיטציה, של טוהר ולכלוך, ושל שמלת כלה לבנה ושרשרת אופניים מלאה בגריז.
Tel Aviv New Central Station. A combination of art street, Filipinos church and a mall. Sitting in their studio on the fifth floor I could feel the earth moves under my knees. (each time a bus was arriving), and walking in the hall I could feel a freak is going to jump on me any minute.
{Old thing}
Rustic nails, reclaimed wood, pictures, torn sofas, broken chairs, unused plastic toys, trunks, branches, lamps… Everything you can grab from the street and bring to the studio.
{Upcycled thing}
Artistic and functional furniture and light fixtures. Sfog studio is like a lab which is taking all dead elements which have found in the streets and is giving them a new chance. Artists Gidi and Yotam will be glad to take your old pieces (the ones that go along in your family and you can't throw them away) and to give them new meaning - second life.
{Movies that go along with this post}
Frankenstein , Young Frankenstein (Mel Brooks), Rocky Horror Picture Show and all kind of vampires films with Gothic elements.
מי: גידי גילעם ויותם שיפרוני - סטודיו ספוג.איפה: התחנה המרכזית החדשה בתל אביב. כשאומנות רחוב נפגשת עם כנסיה של פיליפיניות. כשישבתי אצל ספוג בסטודיו בקומה החמישית הרגשתי את הרצפה רועדת (בכל פעם שאוטובוס עבר בסביבה), וכשהסתובבתי במסדרון היה נדמה לי שבכל רגע דמות מפלצתית תנחת לי על הכתף.משהו ישן: מסמרים חלודים, שאריות עץ, גזעים, ענפים, כסאות שבורים, ספות קרועות וצעצועי פלסטיק חסרי שימוש. בקיצור כל מה שהצלחתם לאסוף בשתי הידיים שלכם ולהביא לסטודיו.משהוממוחדש: רהיטים ומנורות אומנותיים ופונקציונליים. סטודיו ספוג הוא כמו מעבדה שלוקחת אלמנטים ישנים שנמצאו ברחובות ונותנת להם סיכוי נוסף. צמד האמנים גידי ויותם ישמחו לקחת חפצי ערך ישנים (אלה שעוברים אצלכם במשפחה וקשה לכם להפרד מהם), ולתת להם משמעות חדשה - חיים שניים.סרטים שהולכים טוב עם הפוסט הזה: פרנקנשטיין (1931), פרנקנשטיין הצעיר (מל ברוקס), מופע הקולנוע של רוקי ובאופן כללי כל סרט ערפדי עם אלמנטים גותיים.
Dead broken legs
Upcycled and alive table
Dead plastic toys and candlesticks
Upcycled and alive lamp
Dead trunk and old nails
Upcycled and alive lamp
{Coming soon}
Sfog will participate in Platformevent this Thursday.
בקרוב:סטודיוספוגישתתפו באירוע אמנים ומעצבים בנמל יפו, ביום חמישי הקרוב 18:00-23:00. כולם מוזמנים
A few weeks ago a saw a status on FB that Designer Ori Ben Zvi is looking for drawers. As I am a big fan of Ori, and full of mercy for the street’s treasures, the ad immediately captured my eyes. Although it was winter, after an hour I have already made him my first Sms. “I know how you like them: old, thick and made of dark wood, I have 5 of those on my street, come quickly, it’s raining and I’m in a hurry to pick up the kids” When he came by a few hours later it was too late. Somebody had already noticed the treasure and took the drawers. Anyway, Ori managed to collect 150 drawer to his drawer’s project. He got them from friends and from friends of friends, and even from a street residence whom he converted from collecting plastic bottles to drawers.
***
Did you see a drawer? Do you have a drawer by any chance?
Ori is a well known designer in the local sustainable design scene. Between running his own Studio, teaching in H.I.T and showing his work all over the world, he longed for the drawer’s project.
***
אוריהואמעצבמוכרוידוע בסצנת עיצוב הבר-קיימא המקומית. בין ניהול הסטודיו שלו, לימוד במרכז הטכנולוגי בחולון והצגת עבודותיו בכל העולם הוא השתוקק מזה זמן רב לממש את פרוייקט המגירות.
Ori, what is your obsession with drawers? “A drawer is intimate, shy and clever. Professional speaking, the drawer has high quality joints, grace of knowledge and high abilities of the craftsman who made it. I appreciate that. it’s enchanting. I see the drawer as naturally born upcycled item. It doesn’t get the proper respect out there in the streets. You could release it from the bottom and replace it to a new construction. For my opinion the whole story of the drawer is its back. The inside is much more interesting from the outside”.
***
אורי,מההסיפורשלךעםמגירות? "מגירהיש בה אינטימיות, בישנות וחכמה. מבחינה מקצועית למגירה יש מחברים ברמה הגבוהה ביותר, חן של ידע ומיומנות של בעל המלאכה שהכין אותה. אני מעריך את זה. זה קסום. אני רואה את המגירה כאלמנט שנולד להיות ממוחדש. לדעתי היא לא זוכה לכבוד הראוי לה ברחוב. אפשר לשחרר אותה מהתחתית שלה ולחבר אותה למבנה חדש. לדעתי כל הסיפור של המגירה הוא בכלל הגב שלה. הצד הפנימי הרבה יותר מעניין מהחיצוני".
Ori's drawers project will be shown this week in the “Fresh Paint” Fair.
When I have met Designer Itay Noy I couldn't help but notice his serious philosophic look, very suitable for a man who makes time pieces (watches from the type you could dream on)... The researching attitude in his work, and the profound answers he gives, are a perfect match to his serious look. He designs high quality watches in limited editions. His awards-winningwork has been shown in exhibitions and museums all over the globe, and the latest one is Basel World 2013.
***
כשפגשתי את המעצב איתי נוי לא יכולתי שלא להבחין בחזות הפילוסופית שלו, אשר הולמת אדם המכין פיסות זמן (שעונים מהסוג שאפשר רק לחלום עליהם)... גישת המחקר בעבודה שלו, והתשובות עמוקות הרבדים שהוא נותן משלימות את הלוק הרציני שלו. איתי מעצב שעונים איכותיים בסדרות מוגבלות. עבודותיו עטורות הפרסים, הוצגו בתערוכות ובמוזיאונים נחשבים בעולם והאחרונה שבהן הינה תערוכת
Basel World 2013.
Noy always knew, that he wants to design watches (in retrospect he discovered that he was a scion for a watches makers family). In his master's degree in Design Academy Eindhoven he researched the motive of time threw observing old objects. For example: He took a chair and revealed his covered layers and polished the wood, letting the material to tell the time's stories. He took some old cutlery, founded in the flee market, and polish them to their bones, until the insight was shinning, like he says: "The more you reveal the past, the more it looks new"! There are many thoughts rising while revealing old objects, like: Why are we throwing away old things? Why do we love vintage objects (very old things) and hate 10-years-old objects? What is the core of connection between the man and the object? Is it emotional? What have happened, after the mass production revolution, to that connection?
***
נוי תמיד ידע שהוא רוצה לעצב שעונים, (בדיעבד התברר שהוא נצר למשפחת עושי שעונים). את התואר השני שלו עשה באינדהובן, שם חקר את נושא הזמן דרך התבוננות בחפצים ישנים. למשל: הוא לקח כסא וחשף את שכבות הריפוד והעץ שלו, נותן לחומר לספר את סיפור הזמן. הוא לקח מזלג כסף שקנה בשוק הפשפשים, ושייף אותו עד לעצמותיו, עד אשר התובנה הבריקה ממנו. כפי שהוא אומר: "ככל שאתה חושף יותר את העבר, כך החפץ נראה חדש יותר". יש עוד הרבה מחשבות שעולות בזמן שחושפים ומגלים חפצים ישנים, כמו: למה אנחנו זורקים חפצים ישנים? למה אנחנו אוהבים חפצי וינטג' (שהם מאוד ישנים) ושונאים חפצים בני עשור? מהי ליבת הקשר בין האדם והחפץ? האם הקשר הוא רגשי? ומה קרה לקשר הזה אחרי מהפיכת הייצור ההמוני?
An old chair
Research of time
through an old chair
An old fork
Research of time through an old fork
This inquiry led him to the "Second time watch" project - upcycling old watches to new timepieces. In this project, he photographed the old watch, afterwards, he disassembled its old parts, put new mechanism, and placed the picture of the old watch with its time of death, in the back, behind the new hands which show the right time. He describes it: "The old watch is imprisoned within the renewed watch" And than… a powerful image has been created, connecting between the past and the present and between the old and the new.
***
המחקר הזה הוביל אותו לפרוייקט: שעוני הפעם השניה - מיחדוש שעונים ישנים לפיסות זמן חדשות. בפרוייקט הזה הוא צילם שעונים ישנים, אח"כ, פירק את החלקים הישנים שלהם, שם מנגנונים חדשים ומיקם את תמונת השעון הישן עם שעת המוות שלו ברקע, מאחורי המחוגים החדשים שמראים את השעה הנכונה. כמו שהוא מתאר זאת: "השעון הישן כלוא בתוך שעון חדש". ואז… נוצר דימוי חזק המחבר בין העבר להווה ובין הישן לחדש.
An old watch. A new watch.
Upcycling the past to a new meaning
All sort of examples of the time of death and the time of now
…And being philosophic, a lot of meaning is concealed in a simple question: what is the time now?
***
ואפרופו פילוספיה… הרבה משמעות חבויה בשאלה הפשוטה: מה השעה עכשיו?
