Aaron Kramer מגדיר עצמו פסל. בראיון קצר* עימו, הוא מספר שהאובייקטים שלו קודם כל מושכים כאלמנט עיצובי, אח"כ מזמינים להתקרב אליהם על מנת להתפעל ממורכבות מלאכת היד שנעשתה בהם, ולבסוף מספרים סיפור של חומרי גלם זמינים שאתם ואני יכולים למצוא ברחוב.
בעצם קביעת הסדר: עיצוב, אומנות ופסולת, הוא עושה כבוד לסביבה. בדרך כלל רובנו נרתעים מפסולת. לכן, כשאמנים ומעצבים מספרים בראשית הדיאלוג, שעבודתם היא מפסולת נוצרת דחיה ורתיעה מכיוון הצופה. אולם כאשר אובייקט אסטתי תופס את תשומת לבנו ממרחק, ורק בסיומו של הדיאלוג (תוך שאנו מתקרבים ומתפעמים מהחלקים הקטנים שמרכיבים אותו), אנו מגלים שחומרי הגלם מהם הוא עשוי הם פסולת רחוב, אנו מתחברים לפסולת ממקום גבוה. אין היא דוחה אותנו עוד, ההפך, רגש ההתעלות ברגע שהבנו, גורם לנו לרצות את אותה פסולת אצלנו בבית, במקום של כבוד.
בעצם קביעת הסדר: עיצוב, אומנות ופסולת, הוא עושה כבוד לסביבה. בדרך כלל רובנו נרתעים מפסולת. לכן, כשאמנים ומעצבים מספרים בראשית הדיאלוג, שעבודתם היא מפסולת נוצרת דחיה ורתיעה מכיוון הצופה. אולם כאשר אובייקט אסטתי תופס את תשומת לבנו ממרחק, ורק בסיומו של הדיאלוג (תוך שאנו מתקרבים ומתפעמים מהחלקים הקטנים שמרכיבים אותו), אנו מגלים שחומרי הגלם מהם הוא עשוי הם פסולת רחוב, אנו מתחברים לפסולת ממקום גבוה. אין היא דוחה אותנו עוד, ההפך, רגש ההתעלות ברגע שהבנו, גורם לנו לרצות את אותה פסולת אצלנו בבית, במקום של כבוד.
לדוגמה, בתמונה העליונה, מכסה הקומקום עשוי מידית של סביבון וגם מתפקד ככזה. התוספת הקינטית הזו מיצרת את הקונפליקט הפילוסופי בין האמן לקהל. האם היצירה היא משחק או אמנות, האם אפשר לגעת? או להתבנן ביראת כבוד בלבד? האם זה רציני? או מצחיק? אחרי צלילה לערוצי הסרטים שלו המתעדים את העשייה שלו, יש בידי את התשובה! אם אתם רוצים להתהפנט ולהתלבט בעצמכם בואו לכאן ולכאן.
---
No comments:
Post a Comment