שמחת הפרטים הקטנים

את גליל יצחקי- גלילאו פגשתי לפני מספר שבועות בסטודיו של אביבית זוסמן פורת מ"סיפור כיסוי" הם חולקים בהרמוניה חלל עבודה משותף. האמת, נכון יותר לאמר שפגשתי את זוגות האופניים שלו לפני שפגשתי אותו. הכי נכון לאמר, שפגשתי בתכשיטים ולא בזוגות אופניים. משהו בפרטים הקטנים משך את תשומת ליבי, הקומפוזיציה הצבעונית של החלקים השונים, יחד עם לוגויים המוטבעים על סגסוגות נוצצות, יצרו פריט אקססוריז משובך שנקרא גם "זוג אופניים". מדובר בטרנד אורבאני ואופנתי, אשר מיד אחרי ניו-יורק, אמסטרדם וברלין, פשט גם על רחובות תל-אביב. 

הי גליל, אז איך הכל התחיל?

"אני רוכב כבר הרבה שנים. תמיד תיקנתי וטיפלתי באופניים שלי ושל חברי בסטודיו ביתי עמוס בכלי עבודה ומכונות. לאחרונה החלטתי למסד את התחביב ולצאת לסטודיו מחוץ לבית. אני בעל חברה להפקת אירעים ("פולפו" -אירועי ספורט המוניים ומופעי רוק). לאחר תקופה של עבודה מאומצת אני ושותפי צמח ישי, החלטנו להוריד הילוך בתקופת החורף (שהיא עונה רגועה יותר מבחינת האירועים), ולהתרכז בעיסוקים אחרים. משהו בשביל הנשמה".

מהיכן מגיע הטרנד של מיחדוש אופני מירוץ ישנים?

"בעבר היו אופניים עם הילוך אחד, אופני מירוץ בעלי רכיבה פשוטה ללא הילוכים. עם השנים נהיו מערכות מתוחכמות עם הילוכים בעלי טכנולוגיה מורכבת. יותר מאוחר כשהטכנלוגיה הכבידה חיפשו איך להוריד משקל מהאופניים למשל כידונים עשויים מקרבון מיוחד. האופנה של אופני מירוץ ישנים החלה על ידי שליחי האופניים בניו יורק. הם חיפשו דרך להיות זריזים ומהירים יותר וכך, החלו להוריד משקל מהאופניים. הורדה של הילוכים, ברקסים מתקן לבקבוק וכו'. האופניים מצאו את עצמם עירומים ממש כמו בהתחלה, שילדה וגלגלים. בהתאמה למצב, גם הרכיבה נהיתה יותר אקסטרימית, ותעלולנית ממש כמו בקרקס, כי ברגע שלא היתה אופציה לעצור, הם נהיו מהירים. אתה מוותר על ההילוכים והופך להיות יחידה אחת עם האופניים מפתח יותר שרירים ודוהר בלי לעצור. רק מדווש". (ע"ע סינגל ספיד - הילוך יחיד לגיר מקובע).

גלגלים ושילדה זה נשמע מאוד ספרטני, איפה נכנס כאן האלמנט האופנתי?

"ברמה האמירה האישית. אנשים התחילו להתייחס לאופניים כאביזר אופנתי התחילו לצבוע שילדות להזמין שרשראות, כידונים וכיסאות בצבעים שונים. רוב הפרויקטים שאני עושה, הם לאנשים אשר מביאים אופני מירוץ ישנים שנמצאו בחצרות העיר. בערי באירופה זה קורה הרבה מאוד שנים ועכשיו גם בארץ. יש משהו מגניב בלקחת אופניים ישנים ולעשות להם אפסייקל. להפוך אותם למשהו עדכני, אפשר לקשור בעיר עם מנעול טוב בלי לחשוש, אין עליהם אקססוריז גניבים או שליפים. יש כאן שילוב בין מכניקה ועיצוב. זה נגמר במוצר שהוא פרקטי ו"תכשיטי" עם אמירה אופנתית אישית. למשל: מושב מעור של המותג ברוקס עולה כ- 600-700 ש"ח, לעיתים לקוח יעשה בחירה כזו אף על פי שהאופניים שהביא עולות בסך הכל 200 ש"ח, כי הוא יודע שהוא יושב על מותג שמשתמשים בו משנות השלושים ועד היום".

מה התהליך שהאופניים הישנים עוברים החל מהרגע שהם מגיעים אליך?

"פירוק של מכלול האופניים עד לרמת שילדה, לאחר מכן השילדה עוברת ניקוי חול, וצבע בתנור. בנתיים את כל החלקים העשויים מניקל מבריקים במכונת ניקל. את הגלגלים מפרקים לחלוטין מהשפיצים ובונים מחדש. בשלב הזה מתחיל תהליך ההרכבה הבנוי מחלק טכני, מחליטים האם הולכים על הילוך אחד (פריילוף/גיר מקובע), ומחלק אופנתי בו בוחרים את צבע הצמיגים והכיסא, האם הפדאלים יהיו עם/בלי כלוב, ומה יהיה צבע סרט הליפוף של הכידון".

זה נשמע שאתה חלק מתנועת ה-Slow Design, אתה חושב שמשהו בעונג שלך ייפגע אם תהפוך את התחביב לעסק?

"חלק מהעניין הוא קהילתי. מי שבא לקנות ולשפץ יכול לשבת שעות עד שיקרה משהו. מדברים על קומפונינטים, יושבים על ספרים ביחד, לוקחים השראות. מחד יש משהו מאוד אישי, מאידך יש מחשבה להכניס עוד מכונאי כך שאוכל להתעסק ביצירה ולתת זמן לעוד זוגות אופניים. יש בי רצון לצמוח באופן טבעי עם הביקוש. הקהל שמגיע אלי אוהב אנדרגראונד, יחס אישי מאוד חשוב לו, אחרת היה הולך לחנות. מהיום שאני מקבל את האופניים אני מסתובב איתם בכל מקום, לדוגמא, מחפש חלק מסויים משנות השישים. לפעמים מחכים שבועיים עד שהחלק יגיע. כל התהליך מאוד רגוע, בניגוד לחנות שצריכה לתת שירות כאן ועכשיו. אצלי אתה מוסר את האופניים ואומר שלום. לקוח שלי שהאופניים שלו כבר היו מוכנים, חיכה בסבלנות עוד שבועיים עד שהמדבקות שהזמנו מאיביי, יגיעו".

מהיכן ההשראה?

"ההשראה שלי למקום היא מברוקלין. שם ביקרתי בשנה שעברה. עשיתי מסע חנויות אופניים, אחת מהן היתה Horse Cycle. משהו שם הדליק אותי וחיפשתי את הדבר הזה כאן בארץ. פינה שאוכל להתעסק בה בפרטים הקטנים, בלי שארגיש ביזבוז זמן. בעסק הנוסף שלי עבדתי לאחרונה בקצב גבוה, היה לי אפס זמן לעצמי. תמיד הרגשתי שהתעסקות בפרטים קטנים שואבת אנרגיה, וכאן (עם האופניים), זה בדיוק להיפך. סוד ההצלחה הוא בפרטים הקטנים. בתהליך המיחדוש אני יכול להעמיק בפתרון בעיה במשך שעות, הזמן הוא לא העניין. לפעמים יש כאן התלבטויות ברמת צבע הפין, שבסוף החוט של הברקס. אני קורא לזה שמחת הפרטים הקטנים". 

 One Gear מתוך הספר

חלומות?

"יש לי מחשבה לסוע לארה"ב ללמוד איך להכין שילדה פרום סקרטצ', מאמין שזה יקרה".