מקצוע: אשפתולוגית

במסע שלי ממחוזות העיצוב להרי חיריה, ישנם הרבה תיקים שהשלתי מעלי. אחד הדברים האהובים עלי במסעות כאלו הם המפגשים עם חברות חדשות. במסע כמו במסע, מפגש של רגע יוצר קשר חזק לכל החיים. כזה היה המפגש שלי עם סיוון רובין, אשפתולוגית , סטודנטית לתואר שני בסוציולוגיה (שהתחיל מלימודי סביבה בפורטר), ומנהלת תרבות ואירועים במרכז לחינוך סביבתי בחיריה.

את שתינו מאוד מסקרנת התרבות בה אנו חיים, תרבות הצריכה אשר שתינו סגדנו לה בצורה מופרזת ועיוורת, עד אשר ראינו אל מול עיננו אפשרויות חיים אחרות, מינימליסטיות ופשוטות יותר. מתוך המפגש עם כמויות הזבל של חיריה, ומתוך הדיסוננס שיש לאנשים במפגש עם אותו זבל שהם מייצרים, המציאה סיוון פורמט מעניין - "פחים מבפנים" היא קוראת לו. זהו סיור אורבאני בו מציצים בפחים, חופרים בזבל, מוציאים אותו מהקשרו על מנת להרהר בו רגע, ולעורר שיח. הצטרפתי לחברתי החדשה לאחד הסיורים. התחלנו מגינת לוינסקי (העיר השחורה) דרך גן החשמל (העיר האפורה) בואך שדרות רוטשילד (העיר הלבנה). להלן טעימה על קצה המזלג מהנושאים שעלו בסיור.

העיר השחורה - גינת לוינסקי

אקזיביט A: כוס פלסטיק

לשמחתי הסיור אליו הצטרפתי הוזמן על ידי קבוצת סטודנטים לכלכלה סביבתית מהטכניון (להלן אנשי סביבה), מה שעשה את כל האירוע הרבה יותר מעניין ושמח במפגש עם סיוון ואיתי (נשות קיימות). כבר במוצג הראשון שסיון שלפה מהאשפה, ניצת גרעין ההבדל ביננו.

המוצג היה כוס פלסטיק שקופה ודקה שכנראה הגיעה יחד עם בקבוק שתיה מאחת הפיצוציות שבסביבה. כוס אשר עשוייה מחומר לא טבעי ומתכלה בקושי רב, כוס שעברה על פס ייצור תעשייתי בו נפלטו גזי חממה. כוס אשר עברה עשרות ידיים וקילומטרים רבים, באויר או בים, עד שהגיעה לפיצוציה בגינת לוינסקי. שם, לאחר 20 שניות היא סיימה את חייה.

לכאורה בת קיימא שכמוני כלי הפלסטיק החד פעמיים, הם מחוץ למשחק. בזבוז נוראי ופגיעה במשאבי הטבע ובזמן האנושי. מאידך גיסא הועלתה הטענה הרווחת בקבוצת הסטודנטים, שמשאב המים, אשר נמצא בחוסר, יקר יותר. המשאבים לייצר אותו הם רבים ומזיקים יותר לכדור הארץ. לכן, עדיף להשתמש בכוס פלסטיק חד פעמית, על שטיפה של כוס קיימת. נשמע לכם הגיוני?

העיר האפורה - רחוב י.ל.פרץ

שקית זבל בעיר האפורה

ומה שבתוכה

אקזיביט B: אקטימל

טוב, בעיר האפורה לא ממש תמצאו בקבוקוני אקטימל בפחים, אבל כן מצאנו הרבה אריזות. סיוון מקטלגת אותן באופן הבא:

עיקרון החמידות - לדוגמא אקטימל, שלוק וחצי באריזה חמודה שמזכירה קצת בקבוקון תרופה, ובלתי מאיימת לכאורה. מדובר באריזה רב חומרית (בקבוקון פלסטיק, מכסה אלומיניום ומארז של שרינק), ולכן מורכבת מאוד למיחזור. אלא אם כן, אתם ברי-מזל ויש לכם פח כתום ליד הבית.
עיקרון הבבושקה - אריזה בתוך אריזה בתוך אריזה, ובסוף - בקבוקון בושם! לזה אנחנו קוראים אריזה יוקרתית, אכן, יקרה מאוד למשאבי כדור הארץ.

עיקרון השפע - אריזות גדולות שבקושי נדחפות לרכב. בבית מגלים שהצעצוע שמחובר בפנים עם שני אזיקונים, הוא בערך 10% מכל האריזה.

עיקרון ההכבדה - אם האריזה כבדה יותר, אז המוצר בפנים שווה יותר. האמנם?

תיקון שואב אבק - תשמרו את המספר הזה בזיכרון

בפעם הבאה שיתקלקל לכם שואב האבק - תדעו למי לפנות! רחוב ברזילי

אקזיביט C: שאריות לחם

לקראת סיום נתקלנו בקופסה על המדרכה מול גן החשמל. בתוכה, היתה שקית של לחם. הלחם נראה טרי וטעים, למעט 2-3 פרוסות הוא היה שם ברובו, ולא נראה כשארית. אם היה אצלי על השולחן בבית בתוספת של חמאה וריבה הייתם סוגרים על נשנוש בוקר בלי שום בעיה. אבל מה נעשה עכשיו? בכל זאת מצאנו אותו בתוך קופסה ברחוב. סיוון מזכירה את קבוצת הפריגניזם ופתאום הסיפור הזה לא נשמע כל כך מופרך. מה, לא חבל עכשיו לבזבז עוד חיטה לישה וחום תנור. הלחם כבר כאן והוא מוכן, שנאכל?

קופסה על המדרכה, רחוב לבונטין מול גן החשמל

פרוסות לחם טרי. תאכלו?

משפט שלקחתי לדרך: "פליטים הם מה שלא מתמיין בגלובליזציה, עניים הם מה שלא מתמיין בקפטילזם וזבל הוא מה שלא מתמיין בקידמה". זיגמונט באומן.

לסיור משלכם, או להצטרף לסיור קיים, מוזמנים לפנות לסיוון > insidegarbage@gmail.com