סדנאות גן העיר - תכירו את לי-רון פז

שמחה להציג בפניכם את הפרוייקט החדש של הבלוג - סדנאות גן העיר. סדנאות יצירה בהן תתנסו במלאכת יד כלשהיא, ובסופה תצרו משהו תכליתי לכם או לביתכם.

בכל יום שני בחודשיים הקרובים (כי לכל פרוייקט צריך שתהיה נקודת כניסה ונקודת יציאה), הנהלת גן העיר ואני, שכבר שיתפנו פעולה בעבר בדיזיין לייב, מזמינים אתכם לקחת חלק ולהשתתף בסדנה כזו. אם אתם חשים כבר זמן מה שיש בכם צורך לעשות משהו עם הידיים, להתפנק לזמן קצר הרחק מהמסכים, ולחוות תחושה של סיפוק והצלחה, נראה לי שהגעתם למקום הנכון. מדובר בשלוש שעות נעימות של יצירה, ולאחריהן, תגיעו הביתה עם מוצר עיצובי ונחשק מעשה ידיכם להתפאר. פרטים על הסדנאות נמצאים כאן.

אפסייקליש ילווה כל סדנה כזו בפוסט מקדים על מנחה/ת הסדנה. הראשונה להתארח בפרוייקט הסדנאות היא לי-רון פז, אמנית אקולוגית, אותה פגשתי לפני כשנתיים (כאן). מדובר בצ'רמרית אמיתית, אימא לעילאי (6) ואלון (4), ובת זוג לדדי (איש חינוך ויד ימינה). חומר הגלם האהוב עליה הוא פנימיות. בתחילה פיסלה מהם סוסי נדנדה שילדים עפים עליהם. לאחר מכן עברה לחיות אחרות, סלי איחסון והפרוייקט החדש שלה הוא תיקים וכריות. אלו, ממוחדשים מבדי אוהלים ישנים.

 

 

שישי בבוקר, תפסתי את לי-רון בדרך ליום המשפחה, כדי שתענה על שאלון הסדנאות:

איך נולדו התיקים והכריות? בחודשים מאי עד ספטמבר אני נמצאת בארה"ב (בזמן זה אני מנהלת את תחום האמנות, במחנות הקיץ מטעם הסוכנות היהודית). שם, קורים לי דברים מדהימים ובעיקר יש לי זמן לחשוב ולחלום. באחד הימים הגעתי למסקנה שהשילוב של אוהל צבאי ופנימיות של רכבים הוא שילוב מושלם. הרי שניהם עוברים למעשה את אותו המסע, בחוץ, בשטח, חורשים את הארץ ושניהם מסיימים את תפקידם בפח. אז למה לא לחבר ביניהם?

התהליך קרה תוך ניסוי וטעייה במשך הרבה זמן. זה לא כל כך קל להשיג את החומר. כמו שהפנימיות עוברות שטיפה וניקיון כך גם היה צריך לעשות לאוהל. ריחות מעלים חוויות, רציתי לנטרל את החוויה ולהשאיר את החומר כחומר. תהליך הניקוי שלו בכלל לא היה קל, אך הצליח. אז, התחיל תהליך של עיצוב, תפירה וכו'... לאחר שסיימתי עם התיקים נשארו הרבה שאריות ומהם התחלתי לייצר כריות. כל תיק וכל כרית נראים שונה אחד מהשני כי כל אחד מהם עשוי מחלקים שונים של האוהל, וכל חלק דהה בשמש בצורה שונה בהתאם למיקומו

מה את הכי אוהבת בהנחית סדנאות? לפגוש אנשים

איזה פריט את הכי אוהבת בבית שלך? עלים מרותכים מברזל, שקיבלתי במתנה ותלויים אצלי על הקיר

שיפוץ בבית בקרוב? הלוואי

מה השלב הבא? חו"ל! למכור שם את המוצרים שלי

תרומה לקהילה? נוהגת לתרום מוצרים שלי למכירות פומביות של עמותות, כמו האגודה למחלמה בסרטן

צידה לדרך? "תנסי, במקרה הכי גרוע- תצליחי" משפט מבית אמא ואבא

סדנת אקוסל של לי-רון תתקיים ביום שני 09/03/15 19:00-22:00 בגן העיר בתל אביב.

לפרטים נוספים ולהרשמה, מוזמנים לכאן ולתפריט הסדנאות של גן העיר מוזמנים לכאן

לשאלות נוספות מוזמנים לשלוח אלי מייל  michal@upcyclish.com

.לסדנאות נוספות שהשתתפתי בהן מוזמנים לכאן ולכאן

כשניקי מינאג' פגשה את מונה ליזה

ניקי מינאג' פגשה את מונה ליזה

זהירות פוסט קונספטואלי! מצאתי את החולצות האלו אצלי במייל ונעצרתי. עדיין מנסה לברר מדוע. כנראה, כי יש כאן חומר ישן וטוב שלא לאמר אמנות קלאסית, שהדביקו עליה משפטים מתוך סצנת ההיפהופ. חיבור רב תרבותי בין הישן לחדש ובין הקלאסי לרחוב. חיבור מעניין.

נשמע כמו תרגיל נחמד בבית ספר לעיצוב, אבל זה למעשה אחד הטרנדים החמים ביותר בסצנת החולצות המודפסות, וקוראים להם Fly Art.

אהבתי - אמנות קלאסית בשפת רחוב.

חשבתי - הרחוב הוא המוזיאון החדש.

תהיתי #1 - האם זו אמנות בשירות ההיפ הופ או היפ הופ בשירות האמנות?

תהיתי #2 - בשבוע בו שוקלים לשנות את הקריטריונים לבחירת השופטים לקבלת פרס ישראל, חולצות כאלה מקבלות רובד נוסף בפרשנות שלהם למילה תרבות.

תהיתי #3 - המציאו כבר את האפליקציה שעולים על תמונה והיא מראה את שם האמן?

התמונות מ-Rad ומחשבון הטמבלר שלהם. מוזמנים להתמכר.

1) The Empress Eugenie Surrounded by her Ladies in Waiting, Franz Winterhalter > Clique, Kanye West feat. Big Sean & Jay-Z

2 ) The end of the world, John Martin > V. 3005, Childish Gambino

3) Mona lisa, Leonardo de vinci > Super Bass Nicki Minaj

4) Luncheon of the Boating Party, Pierre-Auguste Renoir > Super Rich Kids Frank Ocean

5) The Birth of Venus Botticelli >  Flawless (I woke up like this), Beyonce

מקצוע: אשפתולוגית

במסע שלי ממחוזות העיצוב להרי חיריה, ישנם הרבה תיקים שהשלתי מעלי. אחד הדברים האהובים עלי במסעות כאלו הם המפגשים עם חברות חדשות. במסע כמו במסע, מפגש של רגע יוצר קשר חזק לכל החיים. כזה היה המפגש שלי עם סיוון רובין, אשפתולוגית , סטודנטית לתואר שני בסוציולוגיה (שהתחיל מלימודי סביבה בפורטר), ומנהלת תרבות ואירועים במרכז לחינוך סביבתי בחיריה.

את שתינו מאוד מסקרנת התרבות בה אנו חיים, תרבות הצריכה אשר שתינו סגדנו לה בצורה מופרזת ועיוורת, עד אשר ראינו אל מול עיננו אפשרויות חיים אחרות, מינימליסטיות ופשוטות יותר. מתוך המפגש עם כמויות הזבל של חיריה, ומתוך הדיסוננס שיש לאנשים במפגש עם אותו זבל שהם מייצרים, המציאה סיוון פורמט מעניין - "פחים מבפנים" היא קוראת לו. זהו סיור אורבאני בו מציצים בפחים, חופרים בזבל, מוציאים אותו מהקשרו על מנת להרהר בו רגע, ולעורר שיח. הצטרפתי לחברתי החדשה לאחד הסיורים. התחלנו מגינת לוינסקי (העיר השחורה) דרך גן החשמל (העיר האפורה) בואך שדרות רוטשילד (העיר הלבנה). להלן טעימה על קצה המזלג מהנושאים שעלו בסיור.

העיר השחורה - גינת לוינסקי

אקזיביט A: כוס פלסטיק

לשמחתי הסיור אליו הצטרפתי הוזמן על ידי קבוצת סטודנטים לכלכלה סביבתית מהטכניון (להלן אנשי סביבה), מה שעשה את כל האירוע הרבה יותר מעניין ושמח במפגש עם סיוון ואיתי (נשות קיימות). כבר במוצג הראשון שסיון שלפה מהאשפה, ניצת גרעין ההבדל ביננו.

המוצג היה כוס פלסטיק שקופה ודקה שכנראה הגיעה יחד עם בקבוק שתיה מאחת הפיצוציות שבסביבה. כוס אשר עשוייה מחומר לא טבעי ומתכלה בקושי רב, כוס שעברה על פס ייצור תעשייתי בו נפלטו גזי חממה. כוס אשר עברה עשרות ידיים וקילומטרים רבים, באויר או בים, עד שהגיעה לפיצוציה בגינת לוינסקי. שם, לאחר 20 שניות היא סיימה את חייה.

לכאורה בת קיימא שכמוני כלי הפלסטיק החד פעמיים, הם מחוץ למשחק. בזבוז נוראי ופגיעה במשאבי הטבע ובזמן האנושי. מאידך גיסא הועלתה הטענה הרווחת בקבוצת הסטודנטים, שמשאב המים, אשר נמצא בחוסר, יקר יותר. המשאבים לייצר אותו הם רבים ומזיקים יותר לכדור הארץ. לכן, עדיף להשתמש בכוס פלסטיק חד פעמית, על שטיפה של כוס קיימת. נשמע לכם הגיוני?

העיר האפורה - רחוב י.ל.פרץ

שקית זבל בעיר האפורה

ומה שבתוכה

אקזיביט B: אקטימל

טוב, בעיר האפורה לא ממש תמצאו בקבוקוני אקטימל בפחים, אבל כן מצאנו הרבה אריזות. סיוון מקטלגת אותן באופן הבא:

עיקרון החמידות - לדוגמא אקטימל, שלוק וחצי באריזה חמודה שמזכירה קצת בקבוקון תרופה, ובלתי מאיימת לכאורה. מדובר באריזה רב חומרית (בקבוקון פלסטיק, מכסה אלומיניום ומארז של שרינק), ולכן מורכבת מאוד למיחזור. אלא אם כן, אתם ברי-מזל ויש לכם פח כתום ליד הבית.
עיקרון הבבושקה - אריזה בתוך אריזה בתוך אריזה, ובסוף - בקבוקון בושם! לזה אנחנו קוראים אריזה יוקרתית, אכן, יקרה מאוד למשאבי כדור הארץ.

עיקרון השפע - אריזות גדולות שבקושי נדחפות לרכב. בבית מגלים שהצעצוע שמחובר בפנים עם שני אזיקונים, הוא בערך 10% מכל האריזה.

עיקרון ההכבדה - אם האריזה כבדה יותר, אז המוצר בפנים שווה יותר. האמנם?

תיקון שואב אבק - תשמרו את המספר הזה בזיכרון

בפעם הבאה שיתקלקל לכם שואב האבק - תדעו למי לפנות! רחוב ברזילי

אקזיביט C: שאריות לחם

לקראת סיום נתקלנו בקופסה על המדרכה מול גן החשמל. בתוכה, היתה שקית של לחם. הלחם נראה טרי וטעים, למעט 2-3 פרוסות הוא היה שם ברובו, ולא נראה כשארית. אם היה אצלי על השולחן בבית בתוספת של חמאה וריבה הייתם סוגרים על נשנוש בוקר בלי שום בעיה. אבל מה נעשה עכשיו? בכל זאת מצאנו אותו בתוך קופסה ברחוב. סיוון מזכירה את קבוצת הפריגניזם ופתאום הסיפור הזה לא נשמע כל כך מופרך. מה, לא חבל עכשיו לבזבז עוד חיטה לישה וחום תנור. הלחם כבר כאן והוא מוכן, שנאכל?

קופסה על המדרכה, רחוב לבונטין מול גן החשמל

פרוסות לחם טרי. תאכלו?

משפט שלקחתי לדרך: "פליטים הם מה שלא מתמיין בגלובליזציה, עניים הם מה שלא מתמיין בקפטילזם וזבל הוא מה שלא מתמיין בקידמה". זיגמונט באומן.

לסיור משלכם, או להצטרף לסיור קיים, מוזמנים לפנות לסיוון > insidegarbage@gmail.com

סבתא סורגת

יש מקרה בו המשימות כה רבות והבעיות הטכנולגיות שהקוסמוס שולח אלי הן כה תהומויות, עד שעצירת הכל וכתיבת פוסט על מחווה פשוטה היא הדבר הנכון לעשות. למקרה הזה קוראים הסוודרים של Loes Veenstra . או אולי יותר נכון לקרוא לו המקרה של המעצבת ההולנדית Christien Meindertsma שעשתה מחווה יפה לסבתא הסורגת.

בהולנד כמו בהולנד קיימות היא לא נייס טו הב, קיימות היא בילט אין. הם נולדים עם מורשת קיימות וקראפט שמתפרסת על פני דורות רבים. אחרת איך אפשר להסביר תופעה כמו גברת Veenstra אשר סרגה מעל 550 סוודרים במשך השישים שנה האחרונות. את החוטים קיבלה ואספה משאריות של השכנים, ואת הדוגמאות הרבות אילתרה. הסוודרים מעולם לא נלבשו עד עצם היום הזה, זאת אומרת עד היום בו צילמו את הפלאשמוב (מצורף בהמשך) - מחווה אותה יצרה Meindertsma לכבוד הגברת, כך שתוכל לראות את הקולקציה שלה בצורה מכובדת. 

צלילה קצרה לאתר של Meindertsma העלתה פרוייקט נוסף שמעורר חשיבה עמוקה - Pig05049. פרוייקט בו היא תיעדה את כל המוצרים שאפשר לעשות מחזיר אחד בודד!

להזמנת הספר של הסוודרים

התמונות לקוחות מכאן ומכאן

ככה עושים פלאשמוב עם 550 סוודרים הולנדים >

?על מה את עובדת

כדים עשויים ממספר חומרים ביניהם במבוק babilus הכי עיצוב, הכי השראה מהטבע - ניר מאירי. בתמונה 

טו בשבט בפתח. ראש השנה של הטבע. זמן מצויין להתרענן אחרי המון זמן שלא כתבתי. במושגים של הבלוגספירה מדובר ביובל. זה מה שקורה שאת שבועיים ימים, עם רגל למעלה, ועוד שבועיים צולעת. חודש לאחר הניתוח בכף רגלי השמאלית יצאתי מהבית ולא שבתי עוד. הבלוגינג ברשת נזנח לטובת מפגשים אישיים בסדנאות של אנשים מרתקים. בשבועות הקרובים אני מתכננת לפרסם את הפוסטיים על  כל  הביקורים. (חלקם יתפרסמו כאן וחלקם בבלוג שלי ב-Xnet חדש חדיש ומחודש - הלינק אליו נמצא בסרגל ניווט הימני).

הדפסים על משי בהשראת טקסטורת הבמבוק toildrops

אפרופו טו בשב"ט - ואפילו עם קשר לפוסט הקודם, נזכרתי בבמבוק. בראש השנה של האדם (שחל בתשרי) הרומנטי שלי הכין לי מתנה מקורית: הגיע עם מחברת, עיפרון ועם שאלת צמיחה אישית עבורי לשנה החדשה. לאחר שהתעמקתי, חפרתי וכתבתי, הוא הראה לי את הסרטון שבסוף הפוסט. היה יפה לגלות את העובדה שבמבוק בראשית דרכו מתאמץ מאוד בשלבי הצמיחה הראשונים. אך לאחר המאמץ הראשוני, מגיע שלב בו הוא פורץ ונותן קפיצת גדילה.

איפה הייתי ומה עשיתי: מימין ביקור בבית העמק בבית הספר "עץ לדעת".
משמאל ביקור בסטודיו של עינב מקורי, אמנית זכוכית בקיבוץ רגבים

כמו שאתם מבינים אצלנו בבית נותנים משמעות לצמיחה אישית דרך מועדי ישראל ומה נפלא יותר מהחג בו זורעים את הזרעים לחגוג את הצמיחה האישית שלי.

בשנתיים האחרונות ראיינתי ופגשתי עשרות מעצבים אשר יוצרים עם קשר לטבע ולאדם - מה שנקרא סביבה. הבלוג החל מתוך החיבה שלי למוצרי עיצוב נחשקים אשר נוצרו מחומרי גלם זמינים. חברת השפע ייצרה המוני הרים של זבל שרוב הדיסיפלינות היום מתמודדות איתו (הכלכלה, תעשייה, טכנולוגיה וכו). אני בחרתי להתמקד בהשפעה של שפע הזבל על תחום העיצוב. תשוקה בלתי מוסברת גרמה לי שוב ושוב לצאת ולדבר עם אותם יוצרים, לשמוע את הסיפור האישי שלהם, שעומד מאחורי היצירה. אבל מה יוצא לי מזה אתם שואלים? או כמו שאמא שלי שואלת "על מה את עובדת"?

ובכן אין לי תשובה, אני יודעת שאני אוספת המון נקודות בדרך ומתי שהוא כמו שסטיב ג'ובס אלוהי המקינטוש אומר. יתחברו כל הנקודות.

הנקודות הן משל לזרעים שכל אחד מאיתנו זורע לשנה הקרובה.

ואלו הזרעים שאני זורעת לשנה הקרובה:

סלים ממוחדשים מפנימיות - הסדנה של לי-רון פז,
ובקבוקי חלב ממוחדשים לעציצי תבלין - הסדנה של איה תגר, בקרוב בגן העיר

סדנאות גן העיר - שיתוף פעולה בין הנהלת גן העיר וביני, הוביל לרעיון זה, שמטרתו להביא לשכונה בה אני גרה את הסדנאות הכי שוות למבוגרים, וסדנאות משותפות לילדים ומבוגרים. לפרטים נוספים שילחו אלי מייל > michal@upcyclish.com

סדנת ליבוד בהולנד. התמונה מתוך דף הפייסבוק של
The soft world

טיולי סדנאות - עובדת במרץ על נסיעה לסדנת ליבוד בת יומיים מלאים בהולנד, עם תוספת של שני מפגשים בסטודיו של מעצבים מובילים בתחום העיצוב בר הקיימא. אז השארו מעודכנים בדף הפייסבוק של אפסיייקליש .

הכי כיף שבלומפילד הצטרפו לפרוייקט של קראפטרס,
קבוצת מעצבים אשר אני מעריכה אותה גם בפן המקצועי וגם בפן האישי. התמונה מכאן

קראפטרס - פרוייקט חברתי אותו אני מובילה כבר למעלה משנתיים, מתקדם. הצלחנו למצוא עוד שני בתי מלאכה שיעסיקו עוד שני נערים אשר מחכים לכך בכיליון עיניים.

בעלי מלאכה אשר רוצים לקחת חלק בפרוייקט, להיות חלק מהשינוי החברתי ויש להם צורך בעוד זוג ידיים מוזמנים לשלוח אלינו מייל > crafters.israel@gmail.com

במקביל אני מפתחת סדנת מיחדוש בשיתוף עם איה תגר - בה נהפוך חומרי גלם זמינים מהרחוב, לפרטי עיצוב וריהוט מגניבים. את הסדנה אנו נעביר פעם בשבוע לקבוצת נערים ונערות בסיכון. אז השארו מעודכנים בדף הפסייבוק של קראפטרס

אם נחתתם על הפוסט הזה ואתם עדיין לא רשומים לבלוג זה, טו בשבט הוא הזדמנות חגיגית לעשות זאת. מוזמנים להרשם שם - בפינה הימנית העליונה.

אסיים במוסר ההשכל של עץ הבמבוק הסיני >

כשכל הנקודות שלי יתחברו, אני יודעת שהבמבוק שזרעתי יעשה קפיצת גדילה.

טו בשבט שמח לכולם.

שלכם,

מיכל