אקס-הומלסים מעצבים חנות של קמפר

אני לא יודעת איך לספר לכם על Curro Claret בלי להשמע מתלהבת. אבל אני אנסה.

Claret הוא מעצב ספרדי רב-תחומי, ופרופסור לעיצוב תעשייתי. בפרוייקטים שלו, הוא עושה שימוש בחומרי גלם זמינים (עץ ממוחזר, רהיטים שבורים וכל טוב). בשלב הסקיצות, הוא עובד עם דגמים קטנים (אולד סקול, ולא כמתבקש עם הדמיות במחשב). הוא מעביר סדנה להומלסים (בשיתוף עם Arrels Foundation), בה הוא מלמד כיצד למחדש רהיטים ישנים. את הרהיטים אוספים המשתתפים מרחובות ברצלונה. בסיום תהליך ההכרות והלמידה שלהם, Claret מצרף אותם לעבודה על פרוייקט מסחרי של חברת הנעליים המועדפת עלי - קמפר. 

בקמפר מצאתי את האושר - זוג נעליים עם אימום רחב במיוחד. בשעות אלו אני מתפללת כי הניתוח שעברתי הצליח ואוכל לנעול קמפר גם עם אימום צר (על עקבים אני לא חולמת אפילו).

התמונות לקוחות מכאן, מכאן, ומכאן

בזמן התהליך, Claret פיתח מחבר - משולש עשוי ברזל, אשר מאפשר את החיבור בין כל סוגי הרגליים לבין כל סוגי המשטחים. את הידע הזה הוא מוכן למסור לכל דורש (כמובן לא למטרות מסחריות). רגעי השיא של הפרוייקט הם הרגעים בהם האקס-הומלסים, התמודדו עם החלטות עיצוביות שנדרשו לקחת במהלך הפרוייקט. אם זה לא חזון אני לא יודעת מה כן.


זה הזמן לספר לעוקבים החדשים מבינכם, כי לפני שנתיים חלמתי להקים את קראפטרס, הרעיון החל מהמחשבה לחבר בין רהיטים ישנים שזרוקים ברחוב, לאנשים שהרחוב הוא סוג של בית עבורם. בחזוני ראיתי איך אותם אנשים יתקנו את החיים שלהם, דרך תיקון רהיטים שבורים. זו הסיבה שאני כל כך מתלהבת מהפרוייקט של קמפר ו-Curro Claret, מהתיקון המשותף לחברה ול"פסולת" שלה בו זמנית. ישנן הרבה אוכלוסיות שוליים בחברה שלנו, ההומלסים הם רק חלק, אך לכולם הרצון להיות שייכים, לעשות משהו תכליתי ומועיל, ובעיקר להיות מוערכים. כל כך פשוט.

הסרטון והחזון (דקה וחצי) >

TRAILER: Camper Together Curro Claret & Arrels Fundació from Raul Cuevas on Vimeo.

זה מתחיל בשולחן ונגמר בחברות לכל החיים

שולחן כושר. אופני כושר מוחדשו בתוספת משטח עץ למכתבה מקורית

אני חושבת שהגענו לשלב הזה ביחסים שאני חוזרת על הדברים, כי פעם כבר סיפרתי לכם שהבלוג הזה הוא בעצם תירוץ עבורי לפגוש אנשים מעניינים ולנהל איתם שיחה על החיים. אני כנראה מפצה על פער שהיה קיים בנושא עוד מנעורי. אז, הייתי חוזרת כמעט מכל מסיבה, עם תחושת החמצה על כל השיחות הטובות שפיספסתי. גיל נעורי וביישנותי היו זוג מושלם. כפיצוי על שנים עברו אני סוחטת את השיחות הללו, כמעט לכל מקום אפשרי בקוסמוס, ולא פוסחת אף על נהגי מוניות שבסביבה (עם הזמן למדתי שלרבים מהם היו חיים מאוד מעניינים).

---

ארטיזאכן ואני כבר מזמן היינו אמורים להפגש. מדובר באפסייקלרים אמיתיים ומעמודי התווך של בלוג זה. אך לכל זמן ועת לכל חפץ. ואכן חפצים רבים מתאספים אצלהם בסדנה ומחכים עד שיבוא זמנם לקבל על עצמם חיים שניים ואת החיבור המושלם, וכפי ששמם מרמז (ארטיזאכן), חיבור שיש בו מן האמנות. 

דקל סידיס (מימין) ושלומי עטור

דלתות ישנות מחכות להפתח במקום חדש

פילטר של טרקטור ממוחדש לגוף תאורה במראה תעשייתי

פרופיל בלגי שנעשה בידיהם של שלומי ודקל חוצץ בין החנות לסדנה

הדפס בהשראת ליאונרדו דה-וינצ'י נותן פרשנות חדשה לשרפרף

אספנות "ארטיזאכנית" טיפוסית

פסנתר עם קלידים משנהב, לא מכוון (התיקון שלו עולה מעל 10,000 ש"ח), מחכה ליום בו יקבל חיים חדשים

שבלונת אותיות מוחדשה לשולחן אוכל, הצטרפה לרגלי שולחן מעץ, הספייסרים בין השבלונה לזכוכית עשויים מפקקי שעם

בר-אופן. גלגלי אופניים חוברו לארגזי מכס וביחד מוחדשו לרהיט חד פעמי.

ארטיזאכן הם שלומי עטור בוגר המחלקה לעיצוב פנים - H.I.T ודקל סידיס, בוגר הנדסאות ואדריכלות נוף - אורט כפר סבא, דור שלישי למשפחת נגרים, ובזמן הראיון נחבא אל הכלים, תרתי משמע. הם הכירו בארוחות ערב שישי (גיסים), התחילו לעבוד על כמה פרוייקטים משותפים וראו כי טוב. "הקשר ביננו סמביוטי" שלומי מתאר, ומספר איך בתחילה הוא היה מביא רעיונות פרועים וחפשיים משאלות כמו "איך נעשה את זה?" וסידיס מקובע יותר מעצם הגעתו מעולם של "נגרות", עולם פרקטי, תכליתי ומדוייק. עם הזמן סידיס השתחרר והיום לא פעם היוצרות מתחלפות.

בסיום לימודיו, שלומי עבד במשרד לעיצוב פנים, הרבה זמן בילה על המחשב, מהר מאוד החליט לעזוב את האוטוקד ולעבוד עם הידיים. "שם", הוא אומר "קורים הדברים היצירתיים. כשאתה עובד בידיים, טועה, לומד מתקן ואף מגלה משהו חדש שעובד דרך התהליך. זה לא קורה דרך תוכנת במחשב. זה אולי מתחיל משם". הם אוהבים לתת פתרון כולל משלב עיצוב החלל, דרך עיצוב שולחן או גוף תאורה. בחנות שלהם בקדמת הסדנה ניתן אף למצוא פיסולים של שלומי וגילופי עץ "הסיידקיק של סידיס" אומר בחיוך שלומי. 

הסדנה והחנות עמוסות בכל טוב מהבציר העירוני. שלומי מספר "אנחנו אוספים כל דבר שמעורר השראה. עם הזמן, נוצרה סוג של שפה ארטיזאכנית שמכתיבה מה אוספים. דקל תמיד אסף עצים מטבעו כנגר, ואני אוסף פרטים נוסטלגיים". עוד מילדותו היה עושה "חדר שכבות", הוא מספר "היינו אוספים דברים מהרחוב ומעצבים את החדר, שברי מראות על התקרה, ציורים על הקירות, שטיחים וכורסאות. תמיד הייתי בצוות שמקים את המגדלים האלו של ה-18 מטר"

אני שואלת האם יש אג'נדה מאחורי האספנות והיצירה האקלקטית הקולחת שלהם? שלומי משיב "אלטרנטיבה לאיקאה. אני רוצה שאנשים ידעו שהם יכולים לקנות רהיטים מיוחדים מקוריים, שיש להם התערבות אישית בבחירה ובהחלטות עיצוביות, וכל זה בעלות שהיא קצת יותר מרהיט שיכולים היו לקנות באיקאה".

בזמן הביקור שלי נכנסו עוברים ושבים, שכנה מנוגה (השכונה), מבקשת שיחתכו לה פיסת עץ ישן שתוכל לצייר עליו. סוחר וותיק מלווה במהפכן צעיר (נשמע רומנטי בפועל שלומי אמר "אתה מוכר לי", והוא ענה: "מהמחאה, אני עם המגאפון שעמד בארלוזוזרוב"). השיחה זרמה ובעוד הם הולכים זאת באה, היא ביקשה כיסאות בר, שלומי הסביר לה מה הם עושים והיא יצאה עם התרוממות רוח וללא כיסאות בר. עם כל אחד מהם אנחנו משוחחים, ואני יודעת שתיכף כל אחד מאיתנו ילך לעיסוקיו ולעבודתו, אבל המפגשים והשיחות הללו הם הדלק לעשייה שלנו ואלו שעושים אותה מרתקת.

כמו בארטיזאכן, כך גם אצלי, זה מתחיל בשולחן ונגמר בחברות לכל החיים.

פתקים מהמגירה #2

חתונה משפחתית הביאה אותי ל-קניון, מצאתי עצמי במשימת "צריך לקנות בגדים יפים לילדים" צריך פתרון מנצח כאן ועכשיו וכסף איז נוט אן אישיו (חתונה אמרתי)?!

הערמתי בגדים מכל הצבעים והמידות, כבשתי תא מדידה, למחצית השעה ועד שהוא (8) והיא (6) לא סיימו למדוד ולאשר את בחירותיהם לא שחררתי (זה הזמן להתנצל בפני כל האימהות האחרות).

כשיצאתי עם השקית הגדולה, לתוך המרחב הציבורי של הקניון הבנתי שלא הייתי כאן המון זמן. לפחות שנתיים. כן, שנתיים לא הייתי בקניון והאמת שהסתדרתי מצויין. המשכתי לשוטט והרגשתי איך שוב זה נוגע בי. הנה כאן התיק הזה של דניאלה להבי קורא לי (בודאות הוא נעשה עבורי) והנה כאן מעיל טראנצ' של אן פונטיין - בצבע מוקה בהיר עם תיפורים בכחול נייבי ובשליש מחיר! זו קניה סופר טובה! הרי מדובר בבדים ותיפורים איכותיים, זה מעיל לכל החיים! אין לי מושג איך החזקתי מעמד. בעצם כן יש לי מושג איך החזקתי מעמד. יש לי מספיק בגדים. ברשימת הדברים ש"אני צריכה" יש לא מעט דברים, אבל מעיל של אן פונטיין ותיק של דניאלה להבי לא נמצאים שם, לפחות לא בתחילת הרשימה.

אין ספק שעברתי מסע בשנתיים האחרונות. פעם הייתי צריכה כל כך הרבה דברים והיום למעט קפה בבוקר ושואב אבק למנקה, אני לא צריכה כלום. (טוב נו אולי גם טלפון נייד כי האייפון 3 שלי בן החמש כבר ממש ממש לא זז, ועל אפליקציות כמו אינסטגרם אין על מה לדבר איתו).

השבוע גיליתי שאני לא היחידה שמתארת את המסע מחיי הצרכניים לחיי ברי-הקיימא  כ"חזרה בתשובה" בעודי מתקשקשת "בענייני עבודה" עם סיוון רובין (פחים מבפנים), להפתעתי גיליתי שהיא משתמשת בדיוק באותה הגדרה לתיאור הנושא. 

כמו כל חוזר בתשובה מבחוץ הוא מקבל הרבה רחמים, אמפטיה והשתתפות בצער, אבל מבפנים הוא מלא בהרבה - בהמון אושר!! התהליך מלווה בדרך כלל בהבלחות של תובנות על כך שהדברים קשורים אחד בשני ולכל מעשה שאתה עושה ישנה תוצאה. אם אתה לא אוהב את העולם כמו שהוא אתה הוא זה שצריך להשתנות. 

כמו שאמר המהטמה: "עלינו להיות השינוי שאנו רוצים להיות בעולם"

איך זה קשור לכל הפתקים שהצטברו לי במגירה? אני לא חושבת שאני הולכת להסביר את זה, אבל בסוף - זה קשור!

ההרכב האוסטרי Breaded Escalop, יחד עם NWW יצרו את Collective Furniture, תהליך שמטרתו לצור רהיט שיתופי (בשיתוף דעתו של הקהל). הם עושים זאת על ידי מפגשים, שיחות וסדנאות עם קהל חופשי. גם הקהל מהתור של זארה רמת אביב - מוזמן! (סרטון של אחד ממיצגי הקראפט שלהם נמצא בסוף הפוסט שכתבתי כאן)

Daniel Becker

אל תגידו מיחדוש משטחי הובלה, תגידו עיצוב נחשק של שידות ושרפרים ב- 45 מעלות

כפולה מהספר How we work - ספר שנמצא ברשימה שלי הרבה לפני המעיל של פונטיין

Pascal Anson - Ordinary Made Extraordinary

שילוב מרענן של מייקר, קרפטר ואפסייקלר או כמו שהוא מגדיר עצמו אמן ומעצב בתלת ממד,

או בעברית - ספר נוסף שנמצא ברשימה שלי הרבה לפני המעיל של פונטיין 

Jeanine Eek Keizer הלא היא אשתו של Piet Hein Eek

השיקה טפט חדש הנושא דוגמאות של "פקקי כתר" (הפקק של הבירה), בהשראת האוסף הפרטי שלה, המונה מאות סוגים של פקקים אותם אספה במהלך 25 שנה. הפקקים המקוריים תלויים לתפארת על הקיר בביתם של הזוג הממחדש

רשימת ספרים לקריאה (אחרונה להיום) > Urban gardening D.I.Y

אם גם אתם מרגישים שכל עציץ קטן בסביבה, ממש עושה לכם את זה, כדאי שתכירו את אנייה

אני מכורה לטמבלר שלהם, עוקבת באדיקות אחרי הפעילות הקהילתית שלהם בפייסבוק

וב- 20/11/14 אני שם (שם=תחנה מרכזית חדשה)

אניה מדגימים גינון אורבאני > סוג של תפילה, אם תרצו >

Urban Permaculture - Do It Yourself from Avigail Roubini on Vimeo.